פרשת בלק - כשלא יכולים לשתוק יותר

הפסוקים הדרמטיים ביותר בפרשה, לא נאמרים על ידי בלעם, נביא השקר, אלא דווקא על ידי האתון שלו.

כזכור, בלעם יוצא לדרכו, רכוב על אתונו על מנת לקלל את בני ישראל, לבקשת בלק מלך מואב.

במהלך הדרך, האתון רואה מלאך עם חרב שלופה בידו עומד מולם,

היא סוטה מהדרך לכיוון השדה ובלעם מכה אותה על מנת שתחזור לשביל.

ושוב, בעקבות המלאך היא נצמדת לקיר ומוחצת את רגל בלעם ששוב מכה אותה.

בפעם השלישית, כששוב היא רואה את המלאך, היא רובצת במקום ומפסיקה ללכת.

מדהים שבלעם, על אף היותו נביא, לא רואה ולא מבין את ההתרחשות שלנגד עיניו.

עד שלבסוף, כמו בלית ברירה, ה' פותח את פי האתון והיא מתחילה לדבר:

"וַתֹּאמֶר לְבִלְעָם, מֶה עָשִׂיתִי לְךָ, כִּי הִכִּיתַנִי זֶה שָׁלֹשׁ רְגָלִים..? "

והיא ממשיכה להקשות עליו: אתה מכיר אותי שנים, מעולם לא עשיתי לך ככה.

איך אתה לא רואה שיש סיבה לכל ההתנהגות הזו ??

יש רגעים בזוגיות שבהם הצד השני כבר צועק.

לא תמיד זה בא לידי ביטוי במילים.

לפעמים זו שפת הגוף שצועקת, הבעות הפנים, טון הדיבור, התנהגות חריגה או אפילו שתיקה רועמת.

הצד השני מתוסכל ולא מבין על מה ולמה כל זה, כמו בלעם, הוא פשוט לא רואה את מה שהאתון רואה.

בטיפול זוגי אנחנו מגלים, לא פעם, שבן או בת הזוג ניסו להעביר מסר כלשהו לצד השני,

הרבה לפני שהרימו קול או נסוגו.

אבל המסר לא עבר, ולא בגלל רוע..

זה יכול להיות בגלל עומס, לחץ זמן, עיוורון נקודתי, פחד, או סתם הרגלים ישנים.

או לחילופין דווקא מצד מעביר המסר..

הרבה פעמים אנחנו מגלים שהמסר הועבר ברמיזה קלה מידי, או באופן לא ברור אחר שחסם את ההבנה.

גם זה מכל מיני סיבות אישיות, כמו חשש, חוסר בטחון, משאלה לא מודעת להיות מובן ללא צורך במילים..

אבל אז, יום אחד, כמו האתון, יש התפרצות.

הגיעו מים עד נפש.

איך מונעים את זה ולא מגיעים לפיצוץ?

זו עבודה משותפת של שני בני הזוג.

מצד אחד, תשומת לב לשני, לאיתותים ורמזים קטנים מצדו, התעניינות, הקשבה.

ומהצד השני, השתדלות, עד כמה שניתן, לדבר באופן ברור, לשתף, לא לשמור בבטן ולא להסתפק ברמיזות.

שבת שלום!

רוצים לקבל את התכנים כל שבוע?

רויטל נמן