פרשת חיי שרה פותחת בתיאור פטירת שרה וקבורתה במערת המכפלה. דווקא באותו רגע של סיום, מתחילים חייו החדשים של יצחק בנה. רק אחרי הקבורה מגיע סיפור הנישואין עם רבקה, כאילו התורה מלמדת אותנו שהיכולת להיפרד מהעבר, מהאֵם, מהדמות ששמרה והגנה עלינו, היא אחד התנאים המרכזיים ליצירת קשר זוגי חדש ובריא. קצת מזכיר לנו פסוק נוסף שאנחנו מכירים בהקשר הזה, מפרשת בראשית: "עַל כֵּן יַעֲזָב אִישׁ אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד.." כדי להתחבר באמת, צריך לדעת קוד

בפרשת וירא, השורש ר,א,ה חוזר שוב ושוב. אברהם רואה אורחים, הקב"ה רואה  את רעת סדום, לוט רואה  מלאכים, שרה רואה את ישמעאל מצחק (עושה מעשית לא ראויים), הגר רואה  באר מים, אברהם רואה את מקום העקידה מרחוק ואח"כ רואה  גם איל. ועוד ועוד.. נראה כאילו התורה רוצה ללמד אותנו משהו על ראיה. ידוע שכל אחד רואה עולמות שונים. אנחנו מכירים את זה מהחיים, המציאות אותה מציאות ובכ"ז, כל אחד רואה אותה אחרת. מנקודת מבטו, מתוך עולמו הפנימי, ניסיונו האישי וכו' ואכן, התורה מדגימה לנו, דרך אחת הסצנו

כשאלוקים אומר לאברהם: "לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ.." הוא לא נותן לו יעד , להיכן עליו להגיע, אלא רק בקשה: צא לדרך.. יותר מזה, מקום היציאה מאוד ברור,   התורה מפרטת: "מארצך, ממולדתך, מבית אביך", כאילו אברהם אינו יודע מהיכן הוא יוצא.. אבל דווקא על היעד, אין שום מידע:  "הארץ אשר אראך.." לכאורה הפוך ממה שהיינו מצפים בהוראות יציאה לדרך.   כדי ליצור זוגיות עמוקה, צריכים לדעת לצאת לא מהקשר עצמו. אלא מהדפוסים שמגבילים אותו. מהא

סיפור הבריאה בפרשתנו, אינה רק תיאור היסטורי קדום, אלא מהווה ממש מפת דרכים נצחית ליחסי אנוש בכלל וליחסיים זוגיים בפרט. נקודת המפנה הראשונה בחיי האדם, ולמעשה, של כל זוג, היא ההכרה בכך ש:  "לֹא טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ" הבדידות אינה המצב המיטבי עבורנו. המשך הפסוק מביא פתרון שהוא גם כלי טיפולי יוצא מן הכלל: " אֶעֱשֶׂה לּוֹ עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ.." התורה בוחרת בביטוי לכאורה מוזר: "עזר כנגדו", היא לא אומרת 'עזר כמותו' או 'עזר לידו' , אלא " כנגדו ". תפקיד ה' עזר ' ידוע, זו ההשלמה שב