גם השבוע אנו קוראים 2 פרשות: 'אחרי מות' ו'קדושים' בשתיהן יש עיסוק בגבולות, גבולות שמגדירים מהי קרבה נכונה. בפרשת אחרי מות מופיעה רשימה מפורטת של מערכות יחסים אסורות: "ערוות אביך וערוות אמך לא תגלה..", "ערוות אחותך..", "ערוות אשת רעך.." ועוד.. אם נסתכל על זה לעומק, התורה לא רק אוסרת מעשים, היא שומרת על מבנה. היא מפרידה בין סוגים שונים של קשרים: קשר הורי, קשר אחאי, קשר זוגי. כל קשר מקבל מקום מוגדר, עם גבולות ברורים. אם תרצו, אפשר להדגים את זה מתחום הגיאומטריה: גבולות המשולש או

ספר ויקרא, שנתחיל השבוע, נראה במבט ראשון כקובץ חוקים טכני העוסק בקרבנות ובמקדש. אבל אם נתבונן בו דרך עיניים של קשר וזוגיות, אפשר למצוא בו 'פרוטוקול' ליצירת אינטימיות. הפרשה פותחת במילים: "ויקר א אל משה וידבר ה' אליו מאהל מועד.." כאשר האות א' קטנה באופן משמעותי משאר האותיות. חז"ל דורשים כי משה רבנו , בענוותנותו, ביקש לכתוב "ויקר" - שזו לשון המבטאת ארעיות ומקריות, כאילו המפגש עם ה' פשוט "קרה" לו, במקרה. אך ה' התעקש לכתוב "ויקרא" שזו לשון המבטאת חיבה והזמנה אישית. כפשר

פרשות ויקהל ופקודי חותמות את ספר שמות ומסכמות את המפעל האדיר של עם ישראל במדבר: הקמת המשכן. לאחר רגעי השיא והשפל, הניסים והמשברים, מגיע רגע האמת שבו כל התוכניות והפרטים הקטנים מתחברים לבית אחד. להשראת השכינה. נדמה כי מהתבוננות בפרשות האלו, בעיניים מכוונות זוגיות, אפשר למצוא מפה מדויקת לבניית ה"משכן הפרטי" של כל זוג. 1. מהתלהבות למלאכת מחשבת המשכן מתחיל בנדבת לב: "כֹּל נְדִיב לִבּוֹ יְבִיאֶהָ". בזוגיות אנחנו קוראים לזה שלב ה"התאהבות". זה השלב שבו הלב פתוח, הנתינה זורמת והא

בפרשתנו, אחד הסיפורים הטראגיים והכואבים ביותר בהסטוריה של עם ישראל. חטא העגל ושבירת לוחות הברית. משה יורד מן ההר, ורואה את עם ישראל, חוטאים בחטא העגל. ברגע אחד של אכזבה ותדהמה, הלוחות, עדות לברית העמוקה בין ה' לעם ישראל, מתנפצים על ידו לרסיסים בתחתית ההר. כמטפלת זוגית, אני מוצאת בסיפור רעיון מהותי על האופן שבו אנחנו בונים קשר, ואולי חשוב מכך, על האופן שבו אנחנו משקמים אותו אחרי משבר. משבר הציפיות: העגל שבחדר חטא העגל לא התחיל ברצון להתחיל לעבוד עבודה זרה, אלא בחרדה. "כי זה מש

בפרשת תצווה אנחנו רואים משהו חריג. זו הפרשה היחידה מאז לידתו של משה שבה שמו של משה איננו מופיע כלל. אנחנו רגילים לפסוקים בהם הקב"ה פונה למשה: "וידבר ה’ אל משה לאמר", או "ויאמר ה' אל משה" ואילו כאן, משה נעלם. הקב"ה פונה אליו, אבל בלשון חריגה: " ואתה תצווה", " ואתה הקרב אליך.." מבלי להזכיר את שמו. לעומת שמו של אהרון שמופיע 37 (!) פעמים, מספר חריג גם הוא. אחת התיאוריות שאני מתחברת אליה, היא תיאוריית הצמצום של פרופ' מרדכי רוטנברג, בה הוא מדבר על היכולת של אדם בעל נוכחות, קול א

פרשת חיי שרה פותחת בתיאור פטירת שרה וקבורתה במערת המכפלה. דווקא באותו רגע של סיום, מתחילים חייו החדשים של יצחק בנה. רק אחרי הקבורה מגיע סיפור הנישואין עם רבקה, כאילו התורה מלמדת אותנו שהיכולת להיפרד מהעבר, מהאֵם, מהדמות ששמרה והגנה עלינו, היא אחד התנאים המרכזיים ליצירת קשר זוגי חדש ובריא. קצת מזכיר לנו פסוק נוסף שאנחנו מכירים בהקשר הזה, מפרשת בראשית: "עַל כֵּן יַעֲזָב אִישׁ אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד.." כדי להתחבר באמת, צריך לדעת קוד

בפרשת וירא, השורש ר,א,ה חוזר שוב ושוב. אברהם רואה אורחים, הקב"ה רואה את רעת סדום, לוט רואה מלאכים, שרה רואה את ישמעאל מצחק (עושה מעשית לא ראויים), הגר רואה באר מים, אברהם רואה את מקום העקידה מרחוק ואח"כ רואה גם איל. ועוד ועוד.. נראה כאילו התורה רוצה ללמד אותנו משהו על ראיה. ידוע שכל אחד רואה עולמות שונים. אנחנו מכירים את זה מהחיים, המציאות אותה מציאות ובכ"ז, כל אחד רואה אותה אחרת. מנקודת מבטו, מתוך עולמו הפנימי, ניסיונו האישי וכו' ואכן, התורה מדגימה לנו, דרך אחת הסצנו

כשאלוקים אומר לאברהם: "לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ.." הוא לא נותן לו יעד , להיכן עליו להגיע, אלא רק בקשה: צא לדרך.. יותר מזה, מקום היציאה מאוד ברור, התורה מפרטת: "מארצך, ממולדתך, מבית אביך", כאילו אברהם אינו יודע מהיכן הוא יוצא.. אבל דווקא על היעד, אין שום מידע: "הארץ אשר אראך.." לכאורה הפוך ממה שהיינו מצפים בהוראות יציאה לדרך. כדי ליצור זוגיות עמוקה, צריכים לדעת לצאת לא מהקשר עצמו. אלא מהדפוסים שמגבילים אותו. מהא

סיפור הבריאה בפרשתנו, אינה רק תיאור היסטורי קדום, אלא מהווה ממש מפת דרכים נצחית ליחסי אנוש בכלל וליחסיים זוגיים בפרט. נקודת המפנה הראשונה בחיי האדם, ולמעשה, של כל זוג, היא ההכרה בכך ש: "לֹא טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ" הבדידות אינה המצב המיטבי עבורנו. המשך הפסוק מביא פתרון שהוא גם כלי טיפולי יוצא מן הכלל: " אֶעֱשֶׂה לּוֹ עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ.." התורה בוחרת בביטוי לכאורה מוזר: "עזר כנגדו", היא לא אומרת 'עזר כמותו' או 'עזר לידו' , אלא " כנגדו ". תפקיד ה' עזר ' ידוע, זו ההשלמה שב

בפרשתנו, משה רבנו ממשיך בנאום הפרידה שלו מהעם ומזהיר: "הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת ה' אֱלֹקֶיךָ לְבִלְתִּי שְׁמֹר מִצְוֺתָיו...

השבת אנחנו קוראים את פרשת ואתחנן, ויחד איתה חוגגים את ט"ו באב – חג האהבה היהודי. מדהים לגלות שדווקא בפרשה הזו, מופיעים פסוקים מרכזיים על...

מכירים את זה שהביקורת מגיעה מאהבה, אבל נשמעת יותר כמו התקפה? בפרשתנו, משה רבנו עומד מול עם ישראל ומתחיל את נאום הפרידה שלו. זהו רגע של...

הפסוקים הדרמטיים ביותר בפרשה, לא נאמרים על ידי בלעם, נביא השקר, אלא דווקא על ידי האתון שלו. כזכור, בלעם יוצא לדרכו, רכוב על אתונו על מנת...

יש זוגות שאוהבים, באמת. שרוצים להיות קרובים, שותפים, נמצאים שם אחד בשביל השנייה. אבל אז מגיע הרגע הזה.. מריבה. שתיקה. חוסר הבנה. ופתאום...

בפרשת מצורע מופיע מצב חריג, שבו נגעים של צרעת מופיעים על קירות הבית. התורה מתארת מצב שבו בעל הבית מזהה כתמים חשודים על קירות ביתו, פונה...

אחד הנושאים בפרשה שלנו הוא נושא הטהרה והכשרות בבעלי החיים. התורה מפרטת סימני טהרה מיוחדים לבהמות ולדגים. מה מותר לנו להכניס לפה, ומה לא....

פרשת פקודי פותחת במילים "אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן", וממשיכה בפירוט מדוקדק של כל התרומות שהתקבלו לבניית המשכן. משה רבנו היה יכול לומר...

פרשת ויקהל פותחת במילים: "וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה אֶת כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר... שֵׁשֶׁת יָמִים תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה וּבַיּוֹם...

מערכת יחסים בריאה נשענת על שני יסודות מרכזיים: אמון ובטחון רגשי. אמון : הידיעה שבן הזוג הוא מקור יציב ותומך. ביטחון רגשי : היכולת להביע רגשות, לבקש קרבה ולהיות פגיע ללא חשש משיפוטיות או דחייה. במגילת אסתר אנו רואים שתי מערכות יחסים בחייה של אסתר. האחת עם מרדכי והשנייה עם אחשוורוש, כל אחת מהן, ממחישה דינמיקה זוגית שונה. אסתר ואחשוורוש - קשר של פחד וריחוק למרות היותה מלכה, אסתר לא מרגישה חופשיה לדבר עם בעלה מיוזמתה: "כָּל אִישׁ וְאִשָּׁה אֲשֶׁר יָבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ.. אַחַת דָּת

השבוע לא כתבתי את הטור השבועי שלי. היה לי עמוס, ולא הצלחתי לפנות לזה זמן. ומה קרה? שום דבר. אף אחד לא אמר מילה. אף אחד לא שאל. אולי אפילו...