פרשת תצווה - השבוע שבו לא כתבתי

השבוע לא כתבתי את הטור השבועי שלי.

היה לי עמוס, ולא הצלחתי לפנות לזה זמן.

ומה קרה? שום דבר.

אף אחד לא אמר מילה. אף אחד לא שאל. אולי אפילו לא שמתם לב לזה, עד לרגע זה.

זה גרם לי לחשוב,

אולי בעצם אף אחד לא קורא בכלל?

אולי זה לא באמת מעניין אף אחד?

אולי אני סתם טורחת לכתוב כל שבוע?

זו מחשבה מוכרת, אולי אפילו אוטומטית, שאנחנו פוגשים בכל מיני תחומים בחיים.

אבל מאוד חזק בזוגיות: אם הוא לא שאל, אז אולי לא אכפת לו?

אם היא לא יזמה, אז אולי אני לא באמת חשוב לה?

אם הוא לא שם לב, אז אולי אני בכלל לא קיימת מבחינתו?

אבל האמת היא שלפעמים המציאות הרבה יותר פשוטה.

לפעמים אנשים כן רואים, כן שמים לב, כן אכפת להם, אבל הם פשוט לא אומרים כלום.

לא כי זה לא חשוב להם, אלא כי הראש שלהם מלא בדברים אחרים.

וזה לא אומר כלום ושום דבר על כמה הם מעריכים אותנו או לא.

המחשבות המשיכו לזרום לי בראש ..

חשבתי לרגע אולי אשלים את הטור אחרי שבת, ומיד עלתה לי מחשבה הפוכה לגמרי: אם פספסת שבוע, אולי פשוט תפסיקי לגמרי.. גם ככה שבוע הבא פורים ושוב לא תספיקי ואח"כ פסח..

ואז אמרתי לעצמי: שבוע אחד לא הספקת.

נו אז?? קורה..

את לא צריכה להיות קשה עם עצמך.

כמה פעמים קבענו ערב זוגי, וזה לא קרה?

כמה פעמים החלטנו לדבר יותר, אבל הימים עברו בלי שיחת עומק אחת אפילו?

זה לא אומר שזה לא חשוב, זה גם לא אומר שצריך לוותר.

זה רק אומר ששבוע הבא יש שבוע חדש, וננסה שוב.

ואז עלה לי רעיון, אולי הכי משמעותי,

פשוט לשתף אתכם בזה,

לדבר בדיוק על זה.

והנה, זה מה שאני עושה עכשיו.

משתפת אתכם במה שעבר לי בראש כשלא כתבתי.

וזה כלי נהדר בהרבה מקומות, ולגמרי גם בזוגיות.

לפעמים אנחנו לא יודעים איך לומר שמשהו מפריע, או שאין לנו בכלל כוח או חשק לדבר עליו.

אז אפשר פשוט לשתף בדיוק בזה.

להגיד את זה כמו שזה: "אני מרגישה שמשהו יושב עליי, ואני אפילו לא יודעת איך לנסח את זה"

או: "אין לי כוח לזה עכשיו, אבל נראה לי חשוב שנדבר על זה מתישהו".

גם חצי משפט כזה יכול לפתוח דלת.

ותובנה אחרונה, חשובה לא פחות: מה שבאמת חשוב לנו - אנחנו לא עושים בשביל התגובות.

אני לא כותבת כי אני מחכה שיגידו לי: 'וואו, איזה טור מדהים כתבת'.

אלא פשוט כי זה משמעותי לי.

עושה לי טוב לעבור על הפרשה, למצוא בה תובנות זוגיות ולחלוק את זה עם עוד אנשים.

גם בזוגיות, אנחנו לא צריכים להיות טובים, רגישים, משקיעים, רק אם הצד השני רואה ומגיב.

אלא פשוט כי זה מי שאנחנו וזה עושה לנו טוב להיות כאלה.

אז כן, השבוע לא כתבתי טור מתוך הפרשה.

אבל גם באופן הזה למדתי כמה דברים יפים על זוגיות.

ואם אתם קוראים את זה עכשיו – כנראה שזה לא היה מיותר בכלל.