פרשת לך לך - איך הולכים כשלא יודעים לאן..?

כשאלוקים אומר לאברהם: "לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ.."

הוא לא נותן לו יעד, להיכן עליו להגיע,

אלא רק בקשה: צא לדרך..

יותר מזה, מקום היציאה מאוד ברור, 

התורה מפרטת: "מארצך, ממולדתך, מבית אביך", כאילו אברהם אינו יודע מהיכן הוא יוצא..

אבל דווקא על היעד, אין שום מידע: "הארץ אשר אראך.."

לכאורה הפוך ממה שהיינו מצפים בהוראות יציאה לדרך.

כדי ליצור זוגיות עמוקה, צריכים לדעת לצאת

לא מהקשר עצמו.

אלא מהדפוסים שמגבילים אותו.

מהאמונות הישנות, מההרגלים של בית אבא, מהפחדים שהבאנו ממקום הולדתנו..

"לך לך" הוא קול פנימי שקורא לנו לזוז מהמקום שבו נתקענו,

לצאת מה'ארץ' שלנו, מאזורי הנוחות וההגנה שיצרנו לאורך השנים, ולהעז לפגוש את עצמנו מחדש.

בגישות דינמיות לזוגיות מדברים על כך שכל קשר משמעותי הוא גם הזדמנות לריפוי.

המריבות הקטנות, החזרות על אותן סצנות מוכרות,

הן לא 'בעיה בזוגיות' אלא הזמנה לגלות מה בעצם פצע אותי פעם, ולמה אני עדיין מגיב/ה ממנו, שוב ושוב.

כשהאדם מעז ללכת אל עצמו, להקשיב באמת למה שמפעיל אותו, נפתח מרחב חדש גם ל 'אנחנו'

אברהם לא יודע לאן הולכים, אבל הוא הולך.

גם אנחנו לא יודעים לאן הדרך תוביל,

רק יודעים שככה אי אפשר להישאר.

והצעד הקטן הזה, של הליכה אל עצמנו ואל מי שלצידנו,

הוא כבר תחילת הדרך לארץ החדשה: "אל הארץ אשר אראך" -

המקום שבו אנחנו מתחילים לראות זה את זו באמת.

השבוע, אולי נשאל את עצמנו, האם הגיע הזמן שלנו לצאת למסע 'לך לך' ?

לא כדי לשנות את האחר, אלא כדי לפגוש את עצמנו בתוך הקשר..

בהצלחה!

רוצים לקבל את התכנים כל שבוע?

להצטרפות לקבוצת הוואטסאפ השקטה הקליקו כאן