פרשת ואתחנן, ט"ו באב - כשאהבה היא החלטה, לא רק רגש

השבת אנחנו קוראים את פרשת ואתחנן, ויחד איתה חוגגים את ט"ו באב – חג האהבה היהודי.

מדהים לגלות שדווקא בפרשה הזו, מופיעים פסוקים מרכזיים על אהבה

לא אהבה רומנטית, אלא אהבת ה':

"שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה' אֱלֹקֵינוּ ה' אֶחָד"

ומיד לאחר מכן: 

"וְאָהַבְתָּ אֵת ה' אֱלֹקֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ וּבְכָל מְאֹדֶךָ.."

בעצם אנחנו מְצֻוִּים לאהוב את ה', (שזו שאלה בפני עצמה, איך אפשר בכלל לצוות על רגש..?) 

אבל גם הציווי הזה, מגיע מיד אחרי אמירה 'שכלית': "ה' אחד" שזה גם מוזר.

לכאורה, היה יותר הגיוני לצוות אותנו לאהוב את ה' מסיבות אחרות, רגשיות יותר,

כמו: לאהוב אותו כי הוא ברא אותנו או כי הוא הוציא אותנו ממצרים וכו'..

מה ההיגיון לצוות אותנו לאהוב את ה' מכיוון שהוא אחד ?!

כאן טמונה מתנה עמוקה שהתורה נותנת לנו בהקשר זוגי. 

תאהבו כי אתם אחד.

לא כי אתם מרגישים,

לא כי אתם בעננים.

אלא פשוט כי בחרתם להיות יחד.

בחרתם להיות אחד.

אהבה לאורך זמן לא נשענת על רגש רגעי, אלא על בחירה יומיומית.

על פעולות קטנות שמייצרות קרבה אמיתית.

על היכולת להישאר – גם כשלא מרגישים. (וכמובן – לעשות משהו כדי לחזור להרגיש 😉)

ואם תהיתם איך בונים קשר כזה, הפסוקים הבאים מציעים לנו הדרכה:

"בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ וּבְכָל מְאֹדֶךָ" : אהבה שלמה, מכל הלב, הנפש והממון..

"וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ" : אהבה כזו שהיא ערך שראוי להנחיל לדור הבא. שהיא לא רק רגש, אלא ערך. ממש בסיס לבית.

"וְדִבַּרְתָּ בָּם" : תקשורת מתמשכת. לדבר גם כשנעים, וגם כשפחות.

"בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ" : זוגיות שנבנית נבנית לאורך כל היום. בפרטים הכי קטנים של השגרה. מרגע ההשכמה בבוקר ועד שעוצמים את העיניים..

"וּקְשַׁרְתָּם לְאוֹת עַל יָדֶךָ.. בֵּין עֵינֶיךָ" : קשר אמיתי שבא לידי ביטוי גם במעשים ('עַל יָדֶךָ') וגם במחשבות ( 'בֵּין עֵינֶיךָ').

"וּכְתַבְתָּם עַל מְזוּזֹת בֵּיתֶךָ.." : אהבה שיש לה נוכחות בבית. היא נראית, היא מורגשת. היא חלק מהקירות.

 איזו פעולה יומיומית קטנה נאמץ השבוע כדי לזכור ולהזכיר לעצמנו את האהבה שבחרנו בה?

בהצלחה!  

רוצים לקבל את התכנים כל שבוע?

להצטרפות לקבוצת הוואטסאפ השקטה הקליקו כאן