פרשת בשלח - לצעוד יחד גם כשהדרך חסומה

פרשת בשלח מביאה אותנו לאחד הרגעים הדרמטיים והמרגשים ביותר בתורה - קריעת ים סוף.

אחרי יציאת מצרים, בני ישראל מוצאים את עצמם במצב בלתי אפשרי: הים לפניהם, צבא פרעה מאחוריהם ואין להם לאן לברוח.

הפחד משתק אותם והם זועקים למשה: "הַמִבְּלִי אֵין קְבָרִים בְּמִצְרַיִם לְקַחְתָּנוּ לָמוּת בַּמִּדְבָּר..?"

משה מצדו מנסה להרגיע: "ה' יִלָּחֵם לָכֶם וְאַתֶּם תַּחֲרִישׁוּן.."

ואז, ברגע של אמונה ונחישות, הם נכנסים פנימה, הים נבקע לשניים והם צועדים קדימה, אל החופש.

כמו בני ישראל מול הים, גם בזוגיות יש רגעים שבהם אנחנו חשים 'לכודים'.

בין פחדים מהעבר לבין אתגרים של ההווה והעתיד.

אלו רגעים שבהם נראה כי אין מוצא,

שהפערים גדולים מדי או שהקונפליקטים בלתי ניתנים לגישור.

אך דווקא במצבים כאלה, כמו בקריעת ים סוף, יש לנו אפשרות לבחור:

האם לשקוע בפחדים או לקפוץ קדימה באמונה?

לעיתים זוגיות דורשת 'קפיצה למים' - אמונה בכך שהקשר יכול לצמוח למרות הקשיים.

אנו נדרשים ללמוד לסמוך אחד על השני, גם כשהמציאות נראית מאיימת.

תחושת הלכידות והשותפות בקשר היא זו שמאפשרת לנו לצעוד יחד גם כשקשה והמצב נראה חסר סיכוי.

זהו הרגע שבו בני הזוג אומרים זה לזה: "אנחנו יחד בזה, ויחד נמצא פתרון."

במקום להאשים אחד את השני בקושי או להרגיש חוסר אונים, הם בוחרים לשבת יחד, לחשוב על פתרונות יצירתיים, ולחזק אחד את השנייה באמונה שהמשבר זמני ושניתן להתגבר עליו.

תיאוריית ההתקשרות מסבירה כיצד אנחנו מגיבים למצבי חוסר וודאות במערכות יחסים. יש כאלה המגיבים בחרדה, זועקים, דורשים אישורים (כמו בני ישראל).

יש כאלה שמתרחקים, נמנעים, נסוגים וסוגרים את הלב מחשש להיפגע.

אבל הדרך המועדפת היא פיתוח 'התקשרות בטוחה', - היכולת לסמוך על בן או בת הזוג, גם כשלא רואים פתרון ברור באופק.

זוגיות, כמו קריעת ים סוף, דורשת אומץ.

לא תמיד הפתרון ברור, אבל ההחלטה להאמין, לסמוך ולצעוד קדימה יחד יכולה לשנות הכול.

אם נשכיל לראות את הרגעים הקשים כהזדמנות לבניית אמון, נגלה שבתוך הסערה יש שביל יבש שמוביל לחיבור עמוק יותר.

בפעם הבאה שאתם חשים 'תקועים' בקשר,

חשבו מה תוכלו לעשות באופן פעיל כדי לחזק את האמון

.