פרשת וירא - פנים וחוץ

לאורך הפרשה אנחנו רואים שאברהם מתעסק יותר בענייני חוץ - הוא מחפש אורחים לארח, מלווה אותם כשהם יוצאים, מנהל מו"מ עם הקב"ה בניסיון להציל את העיר סדום, עיר בה איננו גר בכלל, מדבר עם אבימלך מלך גרר, הולך לעקוד את בנו במקום במרחק 3 ימים מביתו ועוד..

לעומתו, נראה ששרה מתעסקת יותר בענייני פנים - היא באוהל מכינה אוכל לאורחים שמגיעים, היא נמצאת באוהל כשהמלאכים מחפשים אותה, אפילו כשהיא צוחקת על הבשורה שיוולד לה בן, טורח הכתוב לציין: "וַתִּצְחַק שָׂרָה בְּקִרְבָּהּ " מילה שנותנת לנו תחושה של משהו יותר פנימי ומתכנס. 

ולמרות זאת, בסוגיה משמעותית בפרשה, של התלבטות בין פנים לחוץ, בין טוב לרע, בין דחיה להכלה, אומר הקב"ה לאברהם: "כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלֶיךָ שָׂרָה שְׁמַע בְּקֹלָהּ" – זה קורה כששרה רואה את ישמעאל, בן הגר השפחה - "מְצַחֵק" (עושה דברים לא ראויים) והיא דורשת מאברהם לגרש אותו מהבית, על מנת שלא ישפיע חלילה על בנם המשותף, יצחק.

זו דרישה קשה ובלתי מתפשרת. 

לאברהם קשה, הוא לא יודע איך לבלוע את הבקשה הזו, אך הקב"ה מכריע ביניהם ומצווה על אברהם להקשיב לשרה.

אומר רש"י במקום: מכאן למדנו שלשרה היתה רוח נבואה יותר מאברהם.

לפעמים יש תחושה כזו שמי שמעורב בענייני חוץ הוא יותר מבין או יותר יודע, כי הוא 'איש העולם הגדול'. 

נראה כי יש מקומות, בהם דווקא הישיבה באוהל, פנימה, ביישוב הדעת, מקנה הבנה ונקודת מבט עמוקה ולא מתבלבלת, כזו שלא נמצאת בחוץ. 

בזמן שאברהם מנסה למנוע את הפיכת סדום בחוץ, שרה בחוכמתה מונעת היווצרות של סדום קטנה בביתה פנימה, ודורשת, ללא דיחוי, לגרש את בן האמה.

זוגיות בשניים, לכל אחד יש נקודת מבט ונקודת עיוורון. 

רק להיפתח, להסכים לשמוע, להקשיב..

באיזה נושא בזוגיות אתם מתקשים להקשיב לבן הזוג השני?

בדקו, אולי אתם מפספסים משהו שהוא רואה ואתם לא..?